שיאצו

השיאצו הוא שיטת טיפול במגע, השונה מהעיסוי הרגיל בכמה בחינות. המטופל שוכב על מזרנים בלבוש מלא, והמטפל משתמש במגוון טכניקות של מגע: הישענות על גוף המטופל, לחץ עם כף היד, הברך, המרפק והאצבעות, מתיחות ומניפולציות. לעומת העיסוי הרגיל, המתרכז בעיקר בעיסוי שרירים, השיאצו מכוון לרבדים עמוקים יותר. מקורו של השיאצו הוא ברפואת המזרח הרחוק, המטפלת במכלול הגוף-נפש, דרך ערוצי האנרגיה (המרידיאנים).

לפי השקפת העולם של דולב, הגדולים בכל תחום לומדים מכל מורה ומכל מקור אחר, ולאחר שעשו זאת, הם מפתחים שיטות מיוחדות המתאימות לכישרונם-הם ולהבנתם האישית. כך נוצר דבר נפלא, הנמצא בעולם של הרפואה הטבעית: כל מטפל שונה לחלוטין מהשני, גם אם הם למדו מאותם מורים באותו בית ספר. דולב מסביר את התהליך שהוא עבר, וגם משתף אותנו מעט בחוויה הפנימית של מטפל בשיאצו:

"למדתי שיאצו אצל שלושה מורים מדהימים, ובנוסף, השתתפתי בסדנאות שונות, ביניהן סדנה של המאסטר היפני, ריוקיו אנדו. במשך שלוש שנים, בקולג' הישראלי לרפואה טבעית, ואחר כך במכללת רידמן, שימשתי כעוזר למורה העיקרי שלי, יהודה ניניו, אדם שאני אוהב מאוד, עד כדי הערצה. בשלב מסוים, ראיתי שיהודה מפתח את השיאצו שלו לכיוון מדהים ומתקדם, הקשור מאוד לצורת החשיבה המזרחית, אבל חשתי שדרכו כבר לא מתאימה לי באופן אישי. מצאתי את עצמי פחות "בעניינים" מרוב התלמידים. ברגע זה, פרשתי מיהודה, ואמרתי לו שהגיע הזמן שאלך בדרכי שלי. 

"ומהו דרכי? אשתדל להסביר במילים, אבל את ההבנה המדויקת ביותר ניתן להשיג רק באמצעות קבלת טיפול, כמובן. את רוב השעות בחיי היומיומיים, אני, כרוב בני הגזע האנושי, מבלה תוך חשיבה רציונלית, מילולית: בלימוד, בעיון במחקרים, בכתיבה, בשיחה עם אנשים... בתחילת הדרך בשיאצו, יחד עם זאת שהעבודה הייתה מתוך הלב, המוח עדיין עסק במחשבות: על איזה מרידיאן לעבוד? האם המטופל נהנה? מהו האבחון הסיני לבעיות שלו? ועוד. בשלב פרישתי ממורי, החלטתי שאני רוצה להפסיק לחשוב בזמן הטיפול, ולעבוד לפי האינטואיציה בלבד. החלטתי שאעבוד לפי המרידיאנים, רק אם וכאשר אני אבין אותם מאותו המקום שהסינים עצמם גילו אותם. אחוש אותם באמת, ולא רק אעבוד 'לפי הספר'. לכן, כיום, אני סוגר את המוח הרציונלי בזמן הטיפול, ועובד לפי תחושותיי הפנימיות, לפי הדמיון שלי ולפי מה שאני חש מתחת לידיים. אני כאילוי מפתח חוש שישי, המראה לי את מה קורה בתוך המטופל פנימה. בעיניים עצומות, אני מדמיין כאילו מראים לי את המקום הבא, אליו להעביר את ידיי, ואת עומק ההישענות הדרושה. ריוקיו אנדו, המאסטר היפני שהזכרתי קודם, אמר דבר שפשוט הדהים אותי, ועל זה אני מתבונן עד היום הזה: 'אם אתה מתמיד לדמיין את מה שעובר על המטופל, את מה שהוא חווה, תגיע למקום שבו דמיונך מתאחד עם התת-מודע של המטופל.' הנני מזמין אותך לחוות יחד אתי את הדבר הנפלא הזה, השיאצו."