הגמילה מתרופות פסיכיאטריות

לכ' א',                                                                                                   24/4/2014

שלום א',

במכתבך בדוא"ל הבוקר, כתבת את הדברים הבאים:

שלום דוקטור דולב גילמור,   אני א'ג'...      בבקשה ליידע אותי  איך מורידים תרופות פסיכיאטריות   בתי, מ'  מקבלת 0.5 מ"ג ריספרדל  בבוקר + 0.5 מ"ג ריספרדל בערב +  0.25 מ"ג פנרגן בערב כיצד אפשר להיגמל מסמים אלה?   בתודה,  א' 

ראשית, אני מדגיש שאינני רופא, אלא נטורופת, ואינני מוסמך להמליץ על הורדת המינון של תרופות כלשהן. כל החלטה להוריד את המינון של תרופות היא החלטה שלכם, ובאחריותכם בלבד, וחייבת להיעשות בתיאום עם הפסיכיאטר המטפל.

בכל אופן, גם בקרב הפסיכיאטרים ניתן למצוא שיטות שונות. יש כאלה שמורידים את המינון של התרופות בצורה מהירה יחסית,  כגון שליש המינון כל שבוע, ולעומתם, יש הממליצים על הורדה איטית יותר, כגון עשירית כל שבועיים.

כנטורופת שליווה עשרות מטופלים ותמך בהם בזמן הגמילה מתרופות פסיכיאטריות בהשגחת פסיכיאטר, ולאחר שקראתי מאות מאמרים וספרים בנושא והקשבתי לסיפוריהם של מטופליי, אני יכול רק לדווח לכם על המסקנות שלי.

התרופות הפסיכיאטריות מעצימות או מחלישות את הפעולה של חומרים במוח הנקראים נוירוטרנסמיטרים, וביניהם דופמין וסרוטונין. ישנם מנגנוני ויסות לחומרים אלו, השומרים על איזונם, כמו שמנגנים בלהקה שומרים על הרמוניה. כאשר תרופה נכנסת למוח, המוח מזהה את התרופה כחומר המפר את האיזון, וכתוצאה מכך הוא מפעיל מנגנוני ויסות. למשל, ריספרדל מתנגד לפעולת הדופמין. ואז המוח מתנגד לזה ומשתדל להעלות את רמת הדופמין בצורות שונות, כגון על ידי ריבוי קולטנים לדופמין בקרום התא, במטרה לנסות "לתפוס" את מה שיש.

פעולת התרופה והתנגדות המוח לפעולתה נמשלות לשני אנשים הנשענים זה על זה ודוחפים זה את זה. אם אחד מהם מפסיק פתאום לדחוף, השני נופל קדימה. כאשר מפסיקים בצורה פתאומית נטילה של תרופה, המנגנון במוח שמתנגד לפעולתה, ממשיך לפעול, ועלול "לדחוף" את המוח לכיוון ההפוך מפעולת התרופה. בעניין הדופמין, למשל, התרופה אמורה לטפל בפסיכוזה על ידי חסימת הדופמין. אם מפסיקים את נטילת התרופה באופן פתאומי, התוצאה עלולה להיות דווקא התקף פסיכוטי. כמו כן, כאשר מפסיקים ליטול תרופה נוגדת דיכאון, הפסקה זו עלולה לגרום לדיכאון רב יותר.

למיטב ידיעתי, הנושא של משך הזמן הנדרש למוח כדי לחזור לאיזון הנוירוטרנסמיטרים לאחר הפסקת התרופות, מעולם לא נחקר. הקשבתי לסיפוריהם של מטופלים רבים שסבלו מתופעות גמילה קשות לאחר הפסקה מהירה מדי של נטילת התרופות. בקלות ניתן להתבלבל ולחשוב שמצב זה מוכיח את העובדה שהמטופל זקוק לתרופה, ובאמת לא ניתן להבחין בין תופעות המחלה המקורית ובין תופעות הגמילה מהתרופה.

בעקבות כל זאת, הגעתי למסקנה שברוב המקרים ראוי לבחור דרך איטית להורדת המינון של תרופות פסיכיאטריות, במיוחד אם המטופל נטל אותן במשך זמן רב. הורדת מינון התרופות עלולה להיות מסוכנת! עקב כך, אני מפנה את מטופליי לפסיכיאטר שמבין את העיקרון הזה. הורדה איטית של מינון התרופות במקרים שבהם הפסיכיאטר המטפל מחליט שניתן בכלל  להוריד אותו, יחד עם נטילת ויטמינים מסוימים לפי השיטה האורתומולקולרית, עשויות להיות הדרך המועדפת. אם מטופל נוטל תרופות במשך מספר שנים, ראוי שהגמילה תימשך חצי שנה או שנה.

במקרה שהמטופל נוטל שתי תרופות או יותר, על הפסיכיאטר להחליט איזו תרופה להוריד קודם או אם להוריד את המינונים ביחד. הפסיכיאטר שאני עובד מולו נוהג להוריד תרופה אחת לגמרי, ואז את השנייה.
אשמח לעמוד עמך בקשר ולהמליץ לך על טיפול טבעי תומך.

בברכה, דולב

לשאלות ולקיעת תור לייעוץ בנושא הטיפול הטבעי בהפרעות נפשיות ופסיכיאטריות

למאמר על פסיכיאטריה אורתומולקולרית