הגוף מטפל בעצמו

הגוף מטפל בעצמו. יותר מזה, במידת מה, הגוף אפילו מעצב את עצמו, מבפנים ומבחוץ, בהתאמה לשימוש שאנו עושים בו.

נתחיל עם דוגמה מהחיים שלי. במשך שנים רבות נעלתי נעליים במשך כל שעות הערות שלי. כפות רגליי כמעט ולא נגעו ברצפת הבית, שלא לדבר על האדמה בחוץ. באותה עת, לא הבנתי מדוע אצבעות רגליי וגם החצי הקדמי של כפות רגליי התחילו לאבד את התנועה ואת החיוניות שלהם. כאשר התחלתי ללמוד על חשיבות המגע עם הקרקע, התחלתי קצת ללכת יחף. כמה זה כאב אז! עור רגליי היה רך ורגיש כמו עור הפנים שלי. כעבור כמה ימים, עם הליכה של כמה דקות ביום בלבד על האדמה, העור התאים את עצמו לשימוש זה והתחיל להתעבות ולהתקשות, והכאב נעלם. התחושות והתנועה חזרו, והתחלתי ליהנות מעצם המגע עם האדמה. כל זה פשוט וידוע. כמעט כל אחד חווה את עיבוי עור ידיו במקומות הזקוקים לכך, לפי השימוש שעושים בידיים.

כולם מכירים את המושג, "התעמלות בונה עצם", שהיא חלק מההמלצות למניעת אוסטיאופורוזיס. כל שריר מעוגן בעצם, והפעלת שרירים מושכת את העצם. נוצרים בעצם זרמי חשמל זעירים (פיאזו-אלקטריים), וכתוצאה מכך, נמשכים לעצמות מינרלים, וצפיפות העצם עולה בדיוק בהתאם ללחצים שאנו מפעילים עליה. יותר מזה, העצם גם משנה את צורתה, ואדם עם כיפוף בעמוד השדרה העליון הנובע מההרגל ללכת עם הראש מורכן קדימה, מסוגל באמצעות מודעות ועבודה קלה לאורך זמן, להתיישר. יש בעצמות תהליך הנקרא "שחלוף", בו שני סוגי תאים מסתובבים בתוך העצם, מפרקים תאי עצם ישנים ומכניסים במקומם תאים חדשים. זרמי החשמל הנזכרים גם מנחים את השחלוף, כך שאנו מעצבים את עצמותינו בהתאם לכיווני השימוש בהן. כל תאי העצם מתחלפים תוך כשבע שנים.

אלו הם דברים פשוטים וידועים. אז ניקח כעת את הדברים הללו וננסה ליישמם לרמות העמוקות יותר של הפיזיולוגיה והביוכימיה. המילה "הומיאוסטזיס" (פירוש חופשי: נשאר כמו שהיה) מתייחסת למגוון רחב של תהליכים, שבאמצעותם שומר הגוף על יציבותו הפנימית. אם האוויר קר, הדם נמשך פנימה כדי "לברוח" מהקור ולשמר את חום הגוף – ואז העור מתקרר. חם לך? הדם זורם לעור כדי לשחרר את החום, ואז אנו נעשים מעט אדומים. העור גם מתקרר כדי להתגונן מפני קרינת השמש.

ישנם אלפי תהליכים ביוכימיים המאוזנים על ידי הומיאוסטזיס. רמת החומציות של הדם נשמרת בטווח צר מאוד בעזרת מנגנונים שונים כמו הנשימה והפעילות הכלייתית, ובאמצעות בופרים - חומרים בתמיסה שמסוגלים לקשור או לשחרר יונים חיוביים או שליליים לפי הצורך. הכליות שומרות על כמות הנוזלים בגוף ועל רמות האלקטרוליטים שבו – כדוגמת סידן, מגנזיום ונתרן – באמצעות ייצור, פירוק, הפרשה ושימור, של חומרים רבים. הורמון יותרת התריס שומר גם כן על מאזן הסידן בגוף, ורשימה זו יכולה למלא אף כמה עמודים.

על אף חכמת הגוף המופלאה, אנו מסוגלים לשנות את נקודת האיזון (set point) באמצעות הפרה מתמדת שלה. לדוגמה, רמת הסוכר בדם נשמרת על ידי הפרשת אינסולין וקורטיזול, קליטת הסוכר בתאים והפרשתו בשתן. אבל אם אנו צורכים כמות גדולה מדי של סוכר מדי יום ביומו, אנו מפירים את חוקי הטבע, מעייפים את המערכת ההורמונלית ואת כל המנגנונים המטפלים בסוכר, ורמת הסוכר בדם מתחילה לעלות. כמו כן, כל המנגנונים של הומיאוסטזיס יכולים לסבול ולהחזיר את האיזון, אבל יש לכך גבול מסוים, וכך כל מנגנון יכול לאבד את נקודת האיזון שלו כתוצאה מהפרתה החוזרת.

תכונת ההומיאוסטזיס והיכולת שלנו לשנות אותה באמצעות הרגלים של אורח החיים פועלות לטוב ולרע. הייעוץ הנטורופתי נועד הן לטפל במצבי אי-בריאות, והן להנחות ולחזק את המטופל בתהליך של מיגור הרגלים שליליים ושל אימוץ הרגלים חיוביים. הכול אפשרי. אפשר להשתנות, אפשר להשתפר, ואפשר להירפא. אשמח לתאם אתכם פגישת ייעוץ במרפאה שלי במבוא מודיעים.

ד"ר דולב גילמור PhD

מאמר מומלץ בנושא דומה: תעלות במוח.