אתמול בלילה, צפיתי בטלוויזיה בכתבה מזעזעת שעסקה באלימות הנפשית והפיזית הנלוות להטלת "חרמות" על ילדים בבתי ספר, שגורמים להם להיות נידונים ללעג ולמכות. חייהם נהפכים לגיהינום לפי הבחירה הרגעית של מובילי דעת הקהל בכיתה.
אפשר לזקוף תופעה זו לחובת החינוך הלקוי בבית ובבתי הספר, לקלקול התרבות, המציגה בפני הילדים אין ספור רציחות וסצנות סקס ויצרים שפלים, למשחקי המחשב שמורידים את המסך המבדיל בין המציאות והפנטזיה, למוזיקה המבלבלת את השכל, לדרישה החברתית ליופי שטחי ורזה, שמציבה כל בת עם "מום" כלשהו, כמו אף עקום, שלושה קילוגרמים במקום הלא נכון או פצע אקנה על הלחי, במרכז הזרקורים השליליים השולטים בנוער, או אולי לחובת הלחץ הכלכלי המטמיע בילד קונפליקט פנימי מול תרבות הקניונים ומעלה קנאה או לעג כלפי כל מי שלובש בגד לא ממותג.
אני מבקש להוסיף לרשימה זו עוד גורם נוסף: התזונה, אחיי ואחיותיי, התזונה.
המוח חושב ומפקח על כל מה שקורה בתוכנו שמשפיע על הרגשות, המשפיעים בתורם על המעשים. המוח צורך אנרגיה יותר מכל איבר אחר. הלא זה ברור שאם המוח אינו ניזון כמו שצריך, הרי שהשכל ייפגע, הבהירות המחשבתית תדהה והרגשות יקהו. ניתן לתת לעניין הסברים פיזיולוגיים בדרכים שונות – רכבת הרים שמתחוללת ברמות הסוכר, המלווה באי יציבות רגשית, תופעה הנגרמת כתוצאה מפיטום בג'אנק פוד ומגמיעת מים מלוכלכים כגון אלו שקיבלו פרסומת לאחרונה כחסות לתוכנית ריאליטי נוצצת; מחסור בשומנים טובים המהווים אבני בניין לתאי המוח, ופגיעה בתפקוד התקין שלהם כתוצאה מתפריט של בורקסים, צ'יפס ומאפים השופעים בשומן מזוקק.
מה עושה תת-תזונה ארוכת שנים של ויטמינים ומינרלים? איך אתם מרגישים אחרי שאכלתם לא טוב? נחמדים ומיושבים ובהירי מחשבה? איך אתם מרגישים אחרי אכילת יתר: תחושת כבדות בעיניים, בזמן שאתם חייבים להתמודד עם לחץ? כל אחד מאתנו מרגיש את ההשפעה הרגשית של האוכל במידה כזו או אחרת. מה קורה לילדים שטרם בנו את דרכם בחברה ובחיים?
בואו נעשה ניסוי ונרד מהתיאוריה אל המעשה. במשך שלושה ימים, נצרוך את התפריט היומי של נערים ונערות רבים. נתחיל את הבוקר עם כמה פרוסות לחם לבן עם ממרח שוקולד, ונשטוף את הפה בשוקו בזמן שאנו ממהרים לעבודה. כדי להפיג את העייפות, נשתה כוס אחת או שתיים של קפה עם סוכר. בצהריים נאכל פסטה או אורז לבן עם מרק העשוי מאבקה שמכיל חומרי טעם כמו מונוסודיום גלוטמט, ושוב משום שטוב לשתות, נשתה אחרי האוכל חצי ליטר מים מתוקים עם טעמים וצבעים שראינו אתמול בטלוויזיה בפרסומת המבטיחה לנו שנרקוד עם חתיך(ה). ארוחת ערב חגיגית תכלול פיצה, פסטה ועוגה עם עוד שתי כוסות נוזל כתום, ירוק, אדום או שחור. ושכחתי לומר שבמשך היום, נהיה ממש חייבים לצרוך כארוחות ביניים את התכולה של שלוש או ארבע שקיות צבעוניות של חטיפים העשויים משומן טרנס, מקמח תירס, מסוכרים ומטעמים וצבעים מלאכותיים ומעוד כמה מרכיבים בעלי שמות מסובכים.
לאחר שלושה ימים, איך נרגיש? אם בגלל הרבע קילו סוכר שנצרוך, נתחיל להתנהג בהיפראקטיביות, כדאי שנירגע עם תרופה כמו ריטלין, הממריץ המרגיע. אז מה אם המוח מיטמטם ומתעמעם קצת? לפחות לא נפריע לסובבים אותנו. או אולי נרגיש מדוכאים וננסה ליטול כדור שישפר את מצב רוחנו, אבל ניזהר לא לקרוא את האותיות הקטנות על הקופסה של אותו כדור, שמציינות את התופעות שעלולות להיות כרוכות בנטילתו, תופעות של חרדות, מניה, הפרעות קוגניטיביות, הפרעות שינה, מחשבות טורדניות ואובדניות, אלימות או ביטול עכבות. ומה יקרה כאשר תופעת ביטול העכבות תופיע בצירוף יחד עם תופעה נוספת מהרשימה? לא יהיה זה מפליא אם נצטרף לכיעור של השנאה כלפי כל מי שנתון כרגע בחרם חברתי, ונוציא את תסכולנו ביחס לעולם דרך שיתוף בהרבצה המונית, עשרה מול אחד.
ד"ר דולב גילמור PhD, נטורופת
