לפני כמה שנים, בפורום שלגמרי לא קשור לבריאות, מצאתי את הפוסט הזה, ממישהו שנתן עצה לחבר שאחד מהוריו אובחן במחלת אלצהיימר. חשבתי שזה פשוט אנושי ויפה, ולכן החלטתי לתרגם אותו:
החותן שלי אובחן בערוב ימיו עם אלצהיימר. כאשר גילינו זאת, אני ואשתי, החלטנו שנזמין את אביה ואימא לגור בביתנו כשגרנו בסיאטל. המטרה שלנו הייתה להפוך את השנים האחרונות שהם חיו יחד, לשנים נעימות ככל האפשר. אם ישנו דבר אחד שיצר הבדל גדול ומשמעותי ככל שמצבו של חותני החמיר, היה זה שיום אחד הושבתי אותו ואמרתי לו שבעתיד הוא יסבול מבעיות בזיכרון ולא יזכור שהאנשים סביבו נמנים על בני משפחתו. באותו זמן, הוא היה עדיין במצב טוב מספיק להבין את מה שאמרתי לו. מה שאמרתי לו באותו יום, היו הדברים הבאים:
לעולם לא אשקר לך, ולא משנה מה תשאל. יהיו זמנים בהם אתה תהיה מבולבל, ויהיו זמנים בהם לא תזכור אף אחד כאן בבית. הדבר שבו אני רוצה שתתמקד כעת ושתזכור תמיד, הוא מי אני, ושאני לעולם לא אפגע בך, ושתמיד אהיה נאמן לך, בין אם תרצה לשמוע את האמת ובין אם לא, ושבכל עת, תוכל לשאול אותי כל דבר שהוא. אני אהיה הקשר שלך לאמת עד היום, ששנינו יודעים שהוא יגיע, שבו אתה גם לא תזכור כבר מי אני. יבוא יום שבו יהיה לך יותר טוב לחיות בקרב אנשים אחרים הסובלים מאותה מחלה, ועם אנשים שיכולים למלא את צרכיך על הצד הטוב ביותר, כדי להבטיח שהחיים שלך יהיו הטובים ביותר שהם יכולים להיות, עד היום האחרון בו תעזוב את העולם ותלך לפגוש בבורא העולם.
הוא הבין לגמרי מה אמרתי, והסכים שבכל יום הוא יאמר את שמי, כך שאדע שהוא עדיין זוכר אותי. כל יום לאחר אותו יום, הוא בירך אותי לשלום, ואני שאלתי אותי שתי שאלות: האם אתה זוכר את הדיון שלנו, והאם יש לך שאלות או דאגות כלשהן.
לדעתי, זה היה אחד הדברים הטובים ביותר שעשינו עבורו, מכיוון שהדבר העניק לו ביטחון כשהוא הפך למבולבל. האמינו או לא, אבל הוא זכר אותי עוד זמן רב אחרי שהוא שכח את שם אשתו ואת שם בתו.
בסופו של דבר, זמן קצר לאחר שאשתו נפטרה, הוא החליט שהוא כבר אינו רוצה לחיות, וסירב לאכול או לשתות. אשתי ואני הבנו בשלב זה שאין עוד דבר נוסף שנוכל לעשות למענו.... הוא היה נתון בשלווה, אך אנו לא רצינו לאפשר לו לוותר.
ואז הוא בילה את חודשי חייו האחרונים במוסד סיעודי, והוא נזכר מחדש בכמה דברים שהוא כבר שכח. בעת שנכנסתי לחדרו, הוא עדיין זכר את היום בו דיברתי אתו.
אז אני מייעץ לכם: בבקשה, נצל כעת את הזמן לפני שהזיכרון לטווח הקצר אובד, כדי לנהל שיחה דומה אם יש חולה אלצהיימר בביתך. לא משנה מה יקרה בעתיד, אתה תהיה שם, ותמיד תאמר את האמת. אני סבור שהדבר יצר הבדל משמעותי בחייו של חמי, מכיוון שהוא תמיד ידע שיהיה מישהו שיעזור לו בעת שהוא היה מבולבל.
מה שאני יודע, הוא שאנשים עם אלצהיימר אינם צריכים לחיות את שנותיהם האחרונות בפחד. אני יודע שהתרופות שחמי קיבל באותה תקופה, כמעט ולא עזרו לו. היו אלה השיטות בהן השתמשנו והאהבה שחלקנו אתו, שעזרו לו לחיות טוב יותר עם מחלתו.
