האם מישהו כאן יודע מהו התכשיר הראשון שקיבל את האישור של מִנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) כתרופה להורדת כולסטרול?
האם מישהו אולי יודע מהו התכשיר היחיד, שלא רק שמוריד את הכולסטרול הרע (LDL), אלא גם מעלה את הכולסטרול הטוב (HDH), מוריד שומנים בדם (טריגליצרידים), מפחית את הסיכון להתקפי לב, וכתופעות לוואי שלו, עשוי גם לשפר מצבי הרוח, לטפל בדלקת פרקים ולהגביר את ייצור האנרגיה בכל תא?
האחד והיחיד שעושה את כל אלה, הוא הניאצין - הסוג העיקרי של ויטמין B3.
ועכשיו, אני חייב להודות בפניכם, קוראיי היקרים, שאני כועס. אין-ספור כותרות בשנה האחרונה, חלק מהן בכתבי עת רפואיים, הכריזו על סוף השימוש בניאצין כתרופה ללב. הנה חמש מהן, מתורגמות מהאנגלית:
- "מחקר מגלה שניאצין אינו מקטין, ואולי אף מוסיף בעיות לב"
- ·"האם זהו הסוף לשימוש הנרחב בתרופת לב?"
- ·"אל תיטלו ניאצין לבריאות הלב, מזהירים רופאים"
- ·"לטיפול בניאצין אין תועלת, אבל יש לו אפקטים שליליים"
- ·"הניאצין מסוכן מדי כטיפול שגרתי בכולסטרול"
אבל
כל קורא, בין אם הוא רופא ובין אם לא, יסיק מסקנה ברורה: התיק סגור, ואסור לקחת ניאצין. הבעיה הקטנה היא אחת: זהו שקר! זהו שקר שפוגע בציבור. זהו שקר שהורג.
כל הכותרות הללו והמאמרים הנלווים להם, מסכמים מחקר אחד בלבד1, שפורסם בכתב עת מוביל –The New England Journal of Medicine – ב-17 ליולי, 2014. מחקר זה מומן על ידי חברת התרופות הגדולה, מרק, שהייתה מעוניינת לקדם תרופה שלה, טרידפטיב (Tredaptive), שמכילה צירוף של ניאצין יחד עם תרופה בשם לרופיפרנט (Laropiprant), שמעכבת את תגובת האודם והחום בפנים, האופיינית לנטילת ניאצין. לאכזבתה של החברה המממנת, הוספת התרופה לטיפול הסטנדרטי בתרופת סטטין להורדת כולסטרול, לא הקטינה את הסיכון לאירועי לב חמורים, ואף הפריעה לאיזון רמות הסוכר בקרב חולי סוכרת (ב-3.7%(, והגבירה באחוזים זעירים את השכיחות של הפרעות במערכות העיכול, בשלד, בשרירים ובעור.
שימו לב: המחקר לא בחן את הניאצין. הוא בחן את הצירוף של ניאצין, לרופיפרנט וסטטין. אין לי בעיה עם המחקר, עם מבצעיו או עם כתב העת שפרסם אותו. כל אלו מעורבים בדיווח ישיר וכן של המחקר. בניגוד לכך, הרופאים והכתבים שפרסמו את הכותרות הנ"ל ודומותיהן, חטאו נגד הציבור באינטרפרטציה רשלנית ביותר של המחקר - בייחוס האשמה לתוצאה השלילית, לניאצין. רופאים רבים כבר משתמשים בחומר זה במינונים גבוהים במשך שבעים שנה. הוא הוכח כיעיל ובטוח. הוא חיוני לגוף, ומשתתף במאות תגובות אנזימטיות טבעיות.
בניגוד לניאצין, לרופיפרנט הוא כימיקל שהנו זר לגוף האדם, המעכב תהליכים חיוניים וטבעיים. תופעות שליליות של תרופה זו היו ידועות כבר שנים לפני המחקר המדובר. האם לא עלה בדעתם של הרופאים והכתבים האחראים לכותרות הנ"ל, שהלרופיפרנט, ולא הניאצין, הוא האחראי לכישלון של המחקר?
הלרופיפרנט הוא הבעיה, ולא הניאצין. אם הייתי ניאצין, הייתי כבר תובע את עלבוני בבית המשפט.
המסר שאנו חייבים ללמוד מהסיפור הוא, לשים לב להטעייה הנוראית שעושים בכל הקשור ל"סכנות", כביכול, של ויטמינים.
___________________________
1 THRIVE Collaborative Group, Landray, et al. Effects of extended release niacin with laropiprant in high-risk patients. NEJM 2014 July 17. PMID: 25014686.
