היום אני נדחף לכתוב על נושא נדוש ביותר: הסוכר.
אנחנו יודעים כבר לפחות חצי מאה שסוכר הוא דבר רע, הגורם או לפחות התורם להתפתחותן מגוון מחלות כמו סוכרת, סרטן, אלצהיימר וכל הקשור בהשמנת יתר. אז למה, לעזאזל, אנחנו עדיין אוכלים אותו? למה הוא עדיין נמצא בבתים שלנו ובאוכל שלנו? מדוע הוא מחויב בכל אירוע חברתי? למה יש משאיות עמוסות במשקאות ממותקים, ומדפי סופרמרקט מלאים במאות מוצרים המכילים סוכר והארוזים בצבעים מפתים?
למה זה "פינוק" לילדים שלנו? "פרס" על התנהגות טובה? תמיד במנה האחרונה בארוחות? בתוספים כמו קטשופ וברטבים לסלט? אפילו ברוב רוטבי המנגל? למה מפטמים את ילדי הגן בסוכריות מתקתקות וצבעוניות מגעילות? אנחנו נותנים לילדים זבל מתוק כפינוק, וגוזרים עליהם חיים של התמכרות, עששת, שומן בטני ומחלות. איזה פינוק!
אני ממש שונא להטיף, אבל סוכר הוא פשוט רעל! בתרבויות פרימיטיביות, מצא ד"ר ווסטון פרייס אפס חורים בשיניים אצל אנשים, עד השלב שבו אנשים אלה באו לכלל מגע עם, לדבריו, "מזונו של האדם הלבן" – סוכר וריבה ופירות משומרים בפחים.
סוכר נמצא בכל מקום: בלחם, פסטה, פיצה, בכל סוגי הג'אנק פוד ובכל המאכלים שילדים חושקים בהם. אפילו לחם מדגנים מלאים, למרות היותו טוב יותר מלבן, עשוי מעמילן. עמילן הוא סוכר טהור, ששרשראות ממנו מתפרקות לספיגה איטית יותר מסוכר טהור, אך הן בעלות השפעה כמעט זהה. רמות האינסולין עולות, דוחפות את הסוכר מהדם, מתחת לרמת קו הבסיס, וגורמות לתשוקה בלתי נשלטת למתוק ולכל מעגל הקסמים הזה.
זה ממכר מאוד! אני מנסה לעשות דיאטה קרובה ככל האפשר לאפס פחמימות. אבל כשבשולחן השבת יש לחם, בטטות צלויות ופחמימות אחרות, ואחר כך עוגה ועוגיות, זה שוחק את כוח הרצון. כמה פעמים אתה יכול להגיד לעצמך 'לא' בשעה אחת? מתחילים בקטן, עם אכילת רצועת בטטה, ואז אולי רק עם פרוסת לחם אחת, אבל "מאבדים את זה", ויכולים להגיע עד זלילת העוגה. מדוע אנחנו יכולים להסתכל על משהו ולהגיד לעצמנו 'לא', בזמן שהיד שלנו מושטת אליו? אגלה לכם סוד: זה קורה במתוקים, ולא בבשר. מסכימים?
עודף סוכר, ואני מתכוון לכל פחמימה, מאוחסן בגוף כשומן. זה חלק מהאטיולוגיה - מהגורמים של כמעט כל מחלה. רופאים רושמים דיאטה עם פחמימות מורכבות לחולי סוכרת, יחד עם תרופות, כדי למנוע את ספיגתן של הפחמימות, או לעזור בהפרשתן או להפריע לחילוף החומרים שלהן. למה הם לא פשוט אומרים למטופלים שלהם להפסיק לצרוך סוכר ופחמימות? כי חברות ענק של מזון עשו לנו תעמולה במשך שבעים שנה על כך ששומן זה רע. האם הרופאים הצליחו לרפא אי פעם אפילו אדם אחד מסוכרת, בעזרת הדיאטה והתרופות שהם מציעים? בוודאי שלא! הסוכרת נחשבת גזר דין לכל החיים. אגלה לכם עוד סוד: כל יום אנשים מתפטרים מהסוכרת באמצעות דיאטות דלות בפחמימות.
אני מחזיק בדעות שלי בנוגע לדיאטה הטובה ביותר, אבל סוכר לא צריך להיות חלק מכל דיאטה שהיא, בין אם טבעונית, צמחונית, ים תיכונית או קטוגנית.
עבור רוב האנשים, הדרך הטובה ביותר להתרחק מפחמימות היא בעזרת תזונה מסורתית צפופת רכיבים תזונתיים, שנבדקה בתרבויות של בני אדם במשך אלפי שנים, ושמורכבת בעיקר מחלבון ושומן מן החי, תוך דחיית חומרים מתועשים.
על כך אכתוב בעתיד עוד הרבה.
