חלק ג' – עוד מידע וסיכום
עד כאן, בחלקים א' וב' של הסדרה, דיברנו על מהות הליתיום ועל ההבדל המובהק בין השימוש בו כתרופה (במינון ענקי), לבין השפעתו כאשר הוא מצוי במי שתייה, או כאשר נוטלים אותו כתוסף תזונה במינון פיזיולוגי. בחלק זה האחרון, נסכם את מה שידוע לנו על מנגנוני הפעילות שלו, על השימוש הפרקטי שרופאים ומטפלים שונים בעולם עושים בו, ועל התוצאות עליהן הם מדווחים.
מנגוני פעולה
כנראה, הליתיום משפיע על המערכת העצבית באיחוי תאי עצב (נוירונים) פגומים ובגירוי התפתחות הרשתות העצביות. הוא משפיע על מצבי רוח ועל איזונם בעזרת השפעתו על רמות הנוירוטרמסמיטרים דופאמין, גלוטמט וגאבא ועל מנגנוני העברת מסרים תוך-תאיים שונים. בדומה למינרלים אחרים כמו מגנזיום, הוא משפיע ישירות על הביטוי של יותר מ-50 גנים שונים. בחרתי לא להאריך בכל הנושא זה, היות שמספיק לנו להבין שמתוך הספרות המחקרית עולה שהליתיום פועל בגוף בטווח רחב של דרכים.
תוספי ליתיום בשוק החופשי (ללא מרשם)
ניתן לרכוש תוספי ליתיום בחנויות רבות בארצות הברית ולהזמינו דרך האינטרנט. ישנם תוספים בצורת נוזל, שבהם כל טיפה מכילה בסביבות ה-100 מק"ג (10 טיפות למיליגרם), ואלה מתאימים במיוחד לילדים, או למבוגרים המעוניין לטפטף ממנו קצת למי השתייה שלהם, כדי להגיע לצריכה הדומה לזו הקיימת במקומות בעולם שבהם מי השתייה עשירים בליתיום, כפי שתיארנו במחקרים בחלקים הראשונים של הסדרה.
תוספים אחרים מכילים ליתיום אורוטט או ליתיום אספרטט בטווח מינונים של בין מיליגרם אחד לבין עשרים מיליגרם, ואלה מתאימים למבוגרים. בעיניי, 5 מ"ג או פחות זה מינון שמתאים לרוב המבוגרים, ורק מי שמנסה לטפל בבעיה ספציפית, צריך להתקדם ולהעלות את המינון בצורה הדרגתית.
למי מתאים הטיפול בליתיום?
כמובן, בעקבות המחקרים המראים על כוחו של הליתיום, אפילו במינון קטן, להשפיע לטובה על שיעורי ההתאבדות והאלימות, מן הראוי שניתן ליתיום לכל מי שסובל ממחשבות אובדניות ולאלה הסובלים מאי שליטה על יצר האגרסיביות בצורות שונות.
גם כאשר האדם אינו סובל ממחלה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), במקרה שיש לו מצבי רוח קיצוניים ומשתנים, כדאי שהמטפל ינסה לתת לו ליתיום כדי לראות אם השפעתו עליו היא חיובית.
ד"ר ג'יימס גרינבלט, אולי הרופא המנוסה ביותר במתן ליתיום במינון נמוך, מונה את הליתיום בין התרופות היעילות ביותר בטיפול בבעיות נפשיות. אסכם כמה מקרים שהוא מתאר:
-
ילד בן 4 סבל מהפרעת קשב וריכוז חמורה. הוא לא הסתדר עם חברים, ובעקבות ההתנהגות האגרסיבית שלו, התבקשו הוריו להוציא אותו מהפעוטון. רמת הליתיום שלו, לפי בדיקת מינרלים בשיער, הייתה אפסית. ד"ר גרינבלט נתן לו 250 מק"ג של ליתיום בטיפות, ותוך זמן קצר פחתה האגרסיביות שלו, והוא הצליח להתחבר לילדים אחרים.
-
ילד בן 8 הסתבך בגלל הבריונות שלו כלפי ילדים אחרים. נוסף על כך, הוא אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז, והטיפול התרופתי המקובל לא עזר לו. גם אצלו לא נמצא ליתיום בשיער. לאחר טיפול ב-2 מ"ג ליתיום אורוטט, הוא כבר הפסיק להיות בריון הכיתה, ורמת הריכוז שלו השתפרה.
-
בת 20 שסבלה ממחלה דו-קוטבית הייתה חייבת להפסיק ליטול את המינון התרופתי של הליתיום בגלל תופעות לוואי חמורות. ד"ר גרינבלט נתן לה 10 מ"ג של ליתיום, ובעקבות כך מצבה הוטב מאוד, והיא יכלה לחזור הביתה מבית הספר הטיפולי שבו היא שהתה.
-
"בריאן, גבר בגיל הביניים, הקניט אותי פעם ועוד פעם, על כך שאיחרתי להגיע למרפאה לפגישה שלי אתו. הוא גם פגע מילולית במזכירה שלי לפני הפגישה. הוא סבל במשך שנים מדיכאון ומעצבנות בלתי נשלטת, והזעם שלו בכבישים היה כה חריף, עד שהוא היה יוצא מרכבו ברמזורים כדי לצעוק על נהגים אחרים. הוספתי 10 מ"ג של ליתיום לתרופה נוגדת הדיכאון שלו, ותוך זמן קצר, הוא ואשתו דיווחו לי על כך שרמת הזעם בכבישים שלו ירדה לרמה של עצבנות רגילה."
עזרה לחולי אלצהיימר ופרקינסון?
הליתיום מעכב אנזים מרכזי (GSK-3), האחראי להתפתחותו של פלאק עמילואידי, משקע בלתי מסיס של חלבון המופיע במספר מחלות, כגון מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, סוכרת מסוג 2, קטרקט ועוד. פלאק מסוג זה נחשב לגורם חשוב בירידה קוגניטיבית. ייתכן שהליתיום אינו רק מונע את התפתחות הפלאק, אלא גם הופך את התהליך.
במחקר על חולי אלצהיימר בשלב מוקדם, ניתן להם מינון קטן מאוד של 300 מק"ג ליתיום ליום במשך 15 חודשים. הירידה הקוגניטיבית הופסקה בקבוצה שקיבלה את הליתיום, בניגוד למצב שנמצא בקרב קבוצת הביקורת שלא קיבלה את המינרל. כבר לאחר שלושה חודשים, ניכר הבדל משמעותי בין הקבוצות.
אני מציע לכל רופא ומטפל בחולי האלצהיימר, להתחשב בתוצאות הללו. אולי הטיפול בליתיום במינון של 5 מ"ג, פחות או יותר, יכול להתאים למטופליהם.
לסיכום
היות שהליתיום בטוח במינונים הקטנים שאליהם התייחסנו בסדרה זו, אני מציע למטפלים השונים להתחיל בניסיונות קליניים עם מטופליהם המתאימים. במקרה זה, הסיכוי גובר עשרות מונים על הסיכון.
אינני ממליץ לאנשים לא מקצועיים לנסות את הטיפול בליתיום ללא ייעוץ, לא מפני שהדבר מסוכן, אלא מפני שלאנשי מקצוע ישנם כלי הערכה וטיפול נוספים. הבעיה ברוב המחקרים הקליניים המבוקרים היא, שהמחקר בוחן רק חומר אחד, ונבצר מהמטופל להשתמש בחומרים נוספים העשויים לשפר את מצבו. לכל מטופל מגיע הטיפול המקיף המתאים לו, ולא רק ליטול חומר אחד, "לטובת האנושות", כביכול.
ולכן אני אומר לקוראי סדרת מאמרים זו, לאלו שנראה להם שכדאי לנסות את הטיפול בליתיום: זה לא עניין של "עשה זאת בעצמך". קחו את זה ברצינות, ובואו לייעוץ מקיף ומותאם אישית.
------------------------------------------
Nunes MA, Viel TA, Buck HS. Microdose lithium treatment stabilized cognitive impairment in patients with Alzheimer's disease. Curr Alzheimer Res. 2013;10(1):104–107. PMID: 22746245
